המקטע מתחיל סמוך ליישוב צוקים, שהוקם על הגדה הדרומית של נחל עשוש. צוקים הוא הצעיר בין יישובי הערבה התיכונה. הוא הוקם ב-2004 כיוזמה של קבוצת אנשים ממרכז הארץ שבקשו להקים בערבה יישוב שיתמקד בעיקר בתיירות. ביישוב אפשר להצטייד במים ובמזון.

אם מתחילים את ההליכה מצוקים, מתקדמים מהכניסה ליישוב צפונה בצמוד לכביש הערבה כ-700 מטר. אז פונים שמאלה עם דרך ג׳יפים בסימון ירוק שעולה בערוץ של נחל עשוש. לקראת המפגש עם שביל ישראל, הערוץ הרחב נעשה צר והמרחק בין קירות הסלע שמשני צידיו מצטמצם.

אחרי הליכה של כ-4 ק״מ מכביש הערבה, מגיעים לתוואי של שביל ישראל בנקודה שבה הערוץ של נחל עשוש פונה בחדות לכיוון דרום.

מכאן ממשיכים להתקדם עם שביל ישראל בכיוון צפון-מזרח, יחד עם סימון אדום, שילווה את כל המקטע. הולכים בנוף ערבתי עם גבעות נמוכות, ועצי שיטים מפוזרים בערוצים. המסלול עובר למרגלות הר הנגב בשולי הערבה, שנפרשת ממזרח לדרך ומתאפיינת בנוף של מרחבים מישוריים. ממזרח לערבה, נראים מרחוק הרי אדום שבממלכת ירדן.

קו הגבול בין ההר למישור, שבו עובר שביל ישראל, הוא גם הקו של השבר הגיאולוגי, השבר הסורי-אפריקאי, שיצר את הבקע בצידה המזרחי של ישראל, מעמק החולה ועד ראש מפרץ אילת, שהערבה היא חלק ממנו. לאורך קו השבר מצויים מים בעומק האדמה, ובכמה נקודות צפונית למרכז ספיר הם נובעים על פני הקרקע בצורת מעיינות (עין רחל, עין שחק, עין תמיד).

באזור ישנם קידוחים ובארות לשאיבת המים לשימושם של יישובי הערבה. לצד הדרך והשביל עובר צינור להובלת מים שנשאבו מקידוחים, אשר טמון באדמה ומסומן בעמודי ברזל. מעל פני האדמה נראים מתקני שירות של הקו – צינורות וברזים מגודרים.

בדרך אפשר לתרגל את זיהוי המין של עצי השיטה. אבחנה פשוטה אך לא ודאית בין שני המינים הנפוצים באזור – סלילנית וסוכך – היא על פי צורת הנוף של העץ. לשיטה הסלילנית, על פי רוב, גזע יחיד שמסתעף לענפים. לשיטה הסוככנית, יש בדרך כלל כמה גזעים שיוצאים מגובה פני הקרקע ונוף העץ בצורת סוכך – מטריה שטוחה. זיהוי מדויק יותר אפשר לעשות על פי העלים והפירות. אצל השיטה הסוככנית העלים והפירות קטנים ושעירים, ואילו בשיטה הסלילנית העלים כמעט בכלל לא שעירים והפירות גדולים וקירחים לגמרי. השיטה הסוככנית עמידה יותר ליובש ואוהבת חום והיא מסתדרת גם בערוצים קטנים יחסית.

כ-4 ק״מ צפונית לנקודת המפגש בין דרך הג׳יפים הירוקה לשביל ישראל ולסימון האדום, מגיעים לצומת דרכים: תחילה, דרך בסימון שחור עולה מערבה אל תוך הנגב לכיוון נחל נקרות ומכתש רמון, בתוואי הקדום של דרך הבשמים.

אחרי קטע קצר של שביל ישראל והסימון האדום בכיוון מזרח, הדרך המסומנת שחור פונה מזרחה לכיוון כביש הערבה (90). משמאל לצומת נראית גבעה ששביל קצר עולה אליה – זוהי חורבת מואה.

מואה היא תחנת דרכים קדומה שהוקמה על נתיב המסחר של דרך הבשמים שעוברת בין חצי האי ערב לחופי הים התיכון ושגשגה במיוחד בתקופה הנבטית. לאורך הנתיב של הדרך הקדומה נבנו תחנות דרכים ששימשו את שיירות הגמלים בחצייתן את המדבר, נושאות סחורות של בשמים ותבלינים בעיקר. שביל ישראל עובר בקרבת עוד שתי תחנות דומות: מיצד מחמל ומיצד סהרונים במכתש רמון.

מומלץ להיכנס לאתר ולהתרשם מהמבנים ומהממצאים. באתר נוכל לראות מבצר וחאן, מרחצאות, בית בד ומערכת מים מורכבת. בחפירה הארכיאולוגית שהתקיימה במואה בין 1981- ל-1984, נמצאו גם כלי חרס, מטבעות של קיסרים רומיים, מחצלאות, אריגים, כלי עץ, גלעינים של זיתים ותמרים וקליפות של אגוזים ושקדים. החפירה העלתה שמואה הוקמה במאות השנייה והשלישית לפני הספירה ופעלה עד שלהי המאה השלישית לספירה.

כמה דקות הליכה צפונה מחורבת מואה, שביל ישראל חולף עובר סמוך לבית העלמין של מושב צופר. שימו לב זו נקודת מילוי מים אפשרית.

מזרחית לשביל נמצא מושב צופר, שהוקם ב-1968 כהיאחזות נח״ל, ולפניו הוקמו בערבה התיכונה המושבים עין יהב וחצבה. מאוחר יותר נבנו באזור המושבים פארן ועידן. חקלאות היא מקור פרנסתם העיקרי של מושבי הערבה, ובזכות החום הרב, הבשלת הירקות מוקדמת לעומת אזורים אחרים והדבר מאפשר שיווק ירקות ופירות בחודשי החורף. כמו כן, בזכות היובש והניתוק מאזורי חקלאות במרכז הארץ, הערבה נקיה באופן יחסי ממזיקים וממחלות. בתצלומי אוויר של האזור, בולטים לעין הכתמים הירוקים שהוסיפו שטחי החקלאות לאורכה של הערבה התיכונה, מעידן בצפון ועד פארן בדרום, כמאמר הנביא: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ישעיהו ל'ה).

אחרי הליכה של כ-3 ק״מ, השביל חולף בין מאגר מים לחוות לולים. תחילה עוברים ליד מתקן של מקורות למהילת מים שנשאבו מבארות מקומיות עם רמת מליחות גבוהה. ליד המתקן צומחים עצי דקל וושינגטוני וסביבם כתם ירוק של צמחיה שנהנית ממים שגולשים מהמתקן. אחרי פנייה חדה של השביל ימינה, חולפים ליד חוות לולים שעל הגגות שלהם הותקנו פאנלים סולאריים לייצור חשמל.

אחרי הליכה של כקילומטר בכיוון צפון, נראים משמאל לדרך ולמרגלות גבעה שרידיו של מבנה בנוי מאבני המקום. כאן החל את דרכו בשנת 1967 היישוב הקטן עיר אובות. שמחה פרלמוטר, יהודי אמריקאי, הוביל קבוצת צעירים שהקימה יישוב בערבה, וקראו לו בשם אחת מהתחנות של בני ישראל בדרכם ממצרים במדבר. לפי הסיפור, מיקומו הראשון של היישוב נקבע על ידי נהג המשאית שהוביל את הציוד ביום הגעתה של הקבוצה לערבה. כשהגיעו לאזור פסק הנהג: "יותר רחוק אני לא נוסע" וזרק את הציוד מהמשאית. בימים הראשונים של עיר אובות, תושביו התפרנסו מקיוסק שהקימו לצד כביש הערבה, ואותו כינו סוכת אובות. מאוחר יותר עברו פרלמוטר ואנשיו לעין חצבה למרגלות התל ההיסטורי. היישוב עבר מאז כמה גלגולים, וכיום גרות בו משפחות בודדות, בשנים האחרונות פורסמה תוכנית לבנייה במקום של ישוב גדול למאות משפחות.

במרחק של כקילומטר מזרחה מהשביל נמצאת חוות האנטילופות, שגם בה ניתן למלא מים.

שביל ישראל חולף במקביל לגבול שמורת טבע גדולה  – שמורת מצוק הצינים. שטח השמורה משתרע משדה בוקר עד לצופר. מימין נראים מדי פעם עמודי מתכת חומים שמסמנים את גבול השמורה. את הפסקות המנוחה אפשר לערוך בצילם של עצי שיטה הפזורים בשטח, מחוץ לשטח השמורה.

כ-4 ק״מ צפונה לעיר אובות, מגיעים לצומת עם דרך ג׳יפים מסומנת כחול.

אם נפרדים מהתוואי של שביל ישראל ופונים מזרחה, מגיעים אל היישוב ספיר. הדרך המסומנת כחול מקיפה את הישוב מחוץ לגדר לכיוון דרום ומגיעה אל כביש הכניסה ליישוב מכביש 90.

נקודות עניין לאורך המסלול  נקודת ההקמה של עיר אובות. מושב צופר. מואה.

📌 לרכישת אוגדן המפות של שביל ישראל באיכות הדפסה מעולה ובאריזה נוחה וקלילה

מפת המקטע להורדה
מידע על מלאכי השביל

🔰המדריך בעמוד זה הוא להולכים מדרום לצפון. מטיילים מצפון לדרום? עברו לכאן
למקטע הקודם נחל ברק – צוקים (47)
למקטע הבא ספיר – גב חולית (45)
מדריך שביל ישראל בנגב (מקטעים 37-56)
העמוד הראשי של שביל ישראל

🏡 המלצת לינה באזור בית ספר שדה חצבה

✏️ כתב: איציק בן דב, רכז סימון שבילים, החברה להגנת הטבע.